במקביל ליציאת ספרי "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט", כתבתי מאמר (18 יוני, 2025) שכותרתו: "למה חסים על חייו של האייתוללה?" נאמר בו בין היתר: "גיבורי ספרי החדש לא היו חסים על חייו של האייתוללה. להיפך – האיום בחיסולו של חמינאי היה המרכיב המרכזי באסטרטגיה שלהם". אם משעמם לכם בממ"ד, אני ממליץ על קריאת המאמר, וכמובן על קריאת הספר כולו. תגלו עד כמה קורץ הפיתוי להציל את העולם באמצעות חיסולם של מנהיגים סוררים, אך גם איך האסטרטגיה הזו עלולה להפוך לבומרנג

לקריאת המאמר

לרכישת הספר

מה קורה כשהזנב מחליט שעליו לכשכש בכלב, כיוון שזו, לדעתו, חובתו כלפי הציבור
הוזמנתי לשוחח על ספרי "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט" (פיקשן!), בשבתרבות שמנחה יואב קרקובסקי

מצורף קטע מהשיחה שעוסק בתופעת הדיפ סטייט. (מבשרת ציון 21.02.2026)

לצפייה

במרכז פריז נחנכה אתמול כיכר על שם שמעון פרס. שנותיי עם האיש לימדוני על אהבתו הגדולה לעיר. ב- 1993 פרס ושר החוץ הנורבגי הולסט נפגשו בפריז. להלן קטע שמופיע בספרי "נוסחת פרס":

"פריז, כהרגלה, תרמה למצב רוחו המרומם. הוא אהב את העיר היפה אהבת נפש וכל פינה בה הציתה בו זיכרונות על עלילותיו בה. בערב בילינו במסעדה משובחת. בתפריט גם להקת נגנים. פרס והולסט הצטרפו לשירתם ופצחו בדואט של שאנסונים צרפתיים.  על פי משנתו של פרס, לילותיה של פריז לא נועדו לשינה. כאשר הייתי נפרד ממנו לחדרי לאחר יום עבודה מתיש בפריז, הוא היה מביט בי במין חמלה ואומר: "בגילך העברתי בפריז ימים שלמים ללא שינה. מה קורה לדור הצעיר"? המשכנו אפוא לדיסקוטק אופנתי. הצפיפות הדאיגה את המאבטחים, המוסיקה החרישה אוזניים ופרס ריקד לו מאושר עד שלוש לפנות בוקר…"

הנשיא הרצוג חזר מאוסטרליה והוא מכריז בביקורת חריגה: "אם נתניהו עומד מאחורי המתקפה של טראמפ – זו חציית קו אדום".