
מה קורה כשהזנב מחליט שעליו לכשכש בכלב, כיוון שזו, לדעתו, חובתו כלפי הציבור? הוזמנתי לשוחח על ספרי "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט" (פיקשן!), בשבתרבות שמנחה יואב קרקובסקי.

כאשר הייתי נפרד משמעון פרס לחדרי לאחר יום עבודה מתיש בפריז, הוא היה מביט בי במין חמלה ואומר: "בגילך העברתי בפריז ימים שלמים ללא שינה. מה קורה לדור הצעיר"? המשכנו אפוא לדיסקוטק אופנתי. הצפיפות הדאיגה את המאבטחים, המוסיקה החרישה אוזניים ופרס ריקד לו מאושר עד שלוש לפנות בוקר…"

הנשיא הרצוג חזר מאוסטרליה והוא מכריז בביקורת חריגה: "אם נתניהו עומד מאחורי המתקפה של טראמפ – זו חציית קו אדום".

טראמפ כועס: הרצוג צריך להתבייש בעצמו, שלא נתן חנינה לנתניהו. אז עכשיו בוז'י שלנו צריך גם להתבייש, וגם להיזהר. כשטראמפ כועס, הוא לפעמים חוטף מהמיטה נשיאים שמעצבנים אותו.

כל עוד ממשלות ישראל יסתפקו בקריצה בשאלות היסוד, המדיניות הישראלית תמשיך להיות רצף של אלתורים טקטיים. וכך, סוגיית גבולות המדינה – לא תוכרע בירושלים, אלא בבירה זרה