במקביל ליציאת ספרי "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט", כתבתי מאמר (18 יוני, 2025) שכותרתו: "למה חסים על חייו של האייתוללה?" אם משעמם לכם בממ"ד, אני ממליץ על קריאת המאמר, וכמובן על קריאת הספר כולו. תגלו עד כמה קורץ הפיתוי להציל את העולם באמצעות חיסולם של מנהיגים סוררים, אך גם איך האסטרטגיה הזו עלולה…

מה קורה כשהזנב מחליט שעליו לכשכש בכלב, כיוון שזו, לדעתו, חובתו כלפי הציבור? הוזמנתי לשוחח על ספרי "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט" (פיקשן!), בשבתרבות שמנחה יואב קרקובסקי.

כאשר הייתי נפרד משמעון פרס לחדרי לאחר יום עבודה מתיש בפריז, הוא היה מביט בי במין חמלה ואומר: "בגילך העברתי בפריז ימים שלמים ללא שינה. מה קורה לדור הצעיר"? המשכנו אפוא לדיסקוטק אופנתי. הצפיפות הדאיגה את המאבטחים, המוסיקה החרישה אוזניים ופרס ריקד לו מאושר עד שלוש לפנות בוקר…"

הנשיא הרצוג חזר מאוסטרליה והוא מכריז בביקורת חריגה: "אם נתניהו עומד מאחורי המתקפה של טראמפ – זו חציית קו אדום".

טראמפ כועס: הרצוג צריך להתבייש בעצמו, שלא נתן חנינה לנתניהו. אז עכשיו בוז'י שלנו צריך גם להתבייש, וגם להיזהר. כשטראמפ כועס, הוא לפעמים חוטף מהמיטה נשיאים שמעצבנים אותו.