קטגוריה: ספרים

הלווייתן הגיח מהמצולות היישר אל מדור הספרות של "מעריב". מוזמנים לקבל טעימה מהספר החדש שלי: "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". ראש המוסד גוטמן מצוטט שם: "אני זוכר ששאלתי את הפרופסור אם אין זה מסוכן להעניק לפקידים לגיטימציה להחליט בעצמם מה נכון ומה לא? הרי כך בדיוק נולד הדיפ סטייט. והפרופסור השיב שבמקרים חריגים, כאשר יש התנגשות ברורה בין האינטרס הציבורי להנחיות פוליטיות, הפקידות הבכירה נדרשת להישמע לקול מצפונה ולהגן על טובת הציבור. הוא בעצם אמר שיש מקרים בהם הזנב צריך לכשכש בכלב".

לקריאה
לרכישה באתר עברית

התארחתי בתוכנית "שבת עם אורן נהרי" (כאן-רשת ב') לשיחה על ספרי החדש "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". מוזמנים להאזין (7.5 דקות).
"דווקא ההתנסות שלי בחיי המעשה לימדה אותי, שלעתים מבט מדומיין על מציאות קשה וקשוחה חושף זוויות חדשות — עולמות שכדאי להכיר, ורעיונות ששווה לחשוב עליהם".

להאזנה

לרכישת הספר

אבי גיל שירת במשרד החוץ החל מתפקיד המזכיר השני בקטמנדו ועד תפקיד מנכ"ל המשרד. הוא עבד לצדו של שמעון פרס שלושה עשורים, התמחה בחתרנות בלתי נלאית אצל המאסטר, השתייך לפושעי אוסלו, היה חבר בכנופיית קרן וקסנר ולמד בהרווארד. הוא מבין בדיפ סטייט.

ספרו, תקוות הלווייתן, הוא רומן פוליטי סוחף המזמין את הקורא אל המטבחים שבהם מתבשלות החלטות גורליות. בין הטבחים נמצאים גם שומרי הסף – אלה שמעולם לא העמידו את עצמם למשפט הבוחר, אך משוכנעים שתפקידם להחליט מה טוב לו.

האם אפשר בלעדיהם?

תקוות הלווייתן חושף את סיפור הזנב שמכשכש בכלב, ואף את סיפורם של הפרעושים שבקצהו – גם הם רוצים…

---

תקוות הלווייתן – לקט תגובות

פרופ׳ שרון פרדו – "ספרו החדש של אבי גיל הוא page turner סוחף שדן בתזמון מושלם בסוגיית הדיפ סטייט. זהו ספר חובה לכל חובבות.י ספרי הריגול בפרט ולכל חוקרות.י מדע המדינה, היחסים הבינלאומיים והדיפלומטיה בכלל. אבי גיל הוא לא רק סופר, אלא בעברו שגריר ומנכ״ל משרד החוץ והמשרד לשיתוף פעולה אזורי. כפי שגיל מעיד על עצמו בכריכת הספר הוא ״מבין בדיפ סטייט״. ספרו זה של גיל ניצב בשורה אחת עם ספרו האלמותי של Chris Mullin – A Very British Coup. אל תפספסו!"

ד"ר עינת וילף – "ממליצה בחום! אבי משלב הומור ורצינות ואפילו מעלה שאלות רציניות על האחריות של מנהיגים נבחרים מול פקידות שפחות. קריאה מהנה ומחכימה".

אבי גרנות – הספר המופלא, והכתוב ביד אומן, מותח ומרגש. הדימיון הפורה של מחברו ביחד עם הכרת העולם וניסיונו העשיר של הסופר, מהווים שזירה נהדרת של חלום ומציאות. קל מותח ומאד נעים לקריאה. אין ספק שיזכה לקוראים רבים.

ענבל – עם יכולת מופלאה ללהטט בשפה העברית ולהפיח בעזרת המילים רגשות, אבי הופך את חוויית הקריאה לאומנות. מטובל בהומור שנון ובקצת תיאוריות שמעוררות מחשבה, אנו מקבלים הצצה לתוך חדרי החדרים שבהם מתקבלות ההחלטות שעשויות להשפיע על עתיד העולם (ולעיתים אף לראשיהם של שני הפשפשים שבקצה הזנב שמכשכשים בכלב). מרגע שפתחתי את הספר, לא הצלחתי להניח אותו ונשאבתי לכמה שעות של כיף צרוף.

עמוס – עלילה בדיונית, אך סוחפת ומעוררת מחשבה. עבור מי שנמשך אל עולמות הדיפלומטיה וההתרחשויות שמאחורי הקלעים זה ספר חובה, אבל הוא מהנה ומרתק גם למי שרגיל להסתכל על הפוליטיקה מהצד. זה הספר השלישי שקראתי של הכותב. ממליץ גם על ספרו הראשון (שאינו בדיוני), "נוסחת פרס". אני גם חושב שאירועים ודמויות בולטות בנוסחת פרס נוכחים בספר הזה, לעיתים ברמיזה ובאופן משעשע, וזה מוסיף עומק ועניין.

מאמרים ודברים המתייחסים ל"תקוות הלווייתן"

תקוות הלווייתן – שיחה עם אורן נהרי
התארחתי בתוכנית "שבת עם אורן נהרי" (כאן-רשת ב') לשיחה על ספרי החדש "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". מוזמנים להאזין (7.5 דקות)

להאזנה

+++

למה חסים על חייו של האייתוללה?

במכת הפתיחה הישראלית חוסלו מפקדים איראניים מן הדרג הצבאי הבכיר, אך המנהיג העליון והאייתוללות שלצדו, לא נכללו ברשימת היעדים. גיבורי ספרי החדש "תקוות הלווייתן" לא היו חסים על חייו של האייתוללה. להיפך – האיום בחיסולו של חמינאי היה המרכיב המרכזי באסטרטגיה שלהם. למרות שמדובר בפרוזה, שבה אני מניח לגיבורי הספר "לזרום" כאוות נפשם, דומני שהשיח המדומיין שמופיע בספר רלוונטי למצבנו.

לקריאה

+++


השיטה בפעולה? האייתוללה על הכוונת?

כנראה בגלל ההכנות לתקיפה באיראן , פיקוד העורף נלחץ והשמיט את ספרי החדש מרשימת הציוד שיש להחזיק במרחב המוגן. הספר: "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט", עדיין ניתן להורדה בחינם. לגיבורי הספר שיטה משלהם לטפל באיום הגרעין האיראני: "גם אם נתקוף את מתקני הגרעין – הם ישקמו אותם. יש להם ידע, ויש להם סבלנות. הדרך היחידה היא לחסל את הרצון של ההנהגה לפתח פצצה. את הרצון הזה נוכל למגר רק אם האייתולות שמקבלים שם את ההחלטות יבינו שעל פיתוח הפצצה ישלמו בחייהם. שאם לא יפרקו את תשתית הגרעין – החיסול האישי שלהם הוא ודאי… הרי הם אלה שמקבלים ההחלטות. מדוע לפגוע בעמם ולא בהם?״
+++


משירותי התיאטרון – אל שירות המדינה והדיפ סטייט

בתיאטרון, או ליתר דיוק, בשירותי התיאטרון  – ניצת הדחף לכתוב את מה שהתגלגל להיות, "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". הזרע נטמן על ידי מי שמסמר את השלט בכניסה לשירותים בתיאטרון ירושלים. נאמר בו: ״שירותים אלה נבנו בסיוע משרד התיירות באמצעות החברה הממשלתית לתיירות״.

לקריאה

+++

כתיבה כריפוי בעיסוק

בעקבות פרסום ספרי "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט", הנה קטע קצרצר מתוך שיחה ארוכה עם מזל מועלם בתוכניתה "משכן חוזר" בערוץ הכנסת.

לצפייה בשיחה במלואה

+++

ניסיתי ונכשלתי". המילים שלא נשמע מראש ממשלה"

בניגוד למציאות האכזרית, דפי הספר מתירים להשתעשע בחלומות. למי שכותב פרוזה מותר להפליג על כנפי הדמיון – וכך עשיתי בספרי החדש: "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". באחת הסצנות, ראש ממשלה ישראלי אומר את מילות הקסם: "נכשלתי, איני יכול יותר". הוא מסביר בין היתר, "רציתי להשפיע על דרכה של ישראל. ניסיתי, ונכשלתי. לא די להגיד: אני אחראי לכישלון, צריך לתרגם את האחריות למעשה, ללכת הביתה. גיליתי שאני לא מנהיג מספיק מוצלח כדי להוביל את ישראל לעתיד שהיא כל כך ראויה לו’”.

עד כאן הפנטזיה. לרגע היא נשמעת הגיונית – אך זהו רגע קצר וחולף. המציאות הצינית חזקה אפילו מההיגיון.

לקריאה

איפה הראש הוא מותחן בדיוני מרתק. הספר מגולל את הרפתקאותיו המסעירות של צוות פעולה ייחודי שהתגבש כדי ליצור תפנית היסטורית, מהלך דרמטי שיבלום את קריסת זהותה היהודית של ישראל והתפרקותה לשבטים.
מורה תל אביבי נחוש, עיתונאית לסבית נחשקת, קצין מצטיין שהודח מסיירת מטכ"ל, יכטונר מקריית גת שמחפש שלווה באיי יוון – כולם נכונים לקחת על עצמם סיכונים כבדים, לעבור על החוק בארץ ובחו"ל, לחצות יבשות וימים, וזאת כדי לאחות את השסעים שמאיימים על ישראל וכדי לחלצה מסכנת הנורמליות שבה נלכדה ומן האיום שתהפוך לעם ככל העמים.
בזירה של פוליטיקה יצרית ותקשורת רדופת הרייטינג נחשפות מערכות היחסים בין הדמויות, ובינן לבין עמם ומדינתם. אהבות אמת, שברון לב ותשוקות לא פתורות, מלוות את דרכן הסוערת.

ספר מבריק על מדינת ישראל או בעצם, עלינו.

איך אפשר להציל את זהותה היהודית של ישראל ולחנך את הנוער לערכים? במציאות הישראלית המורכבת צריך פתרון רדיקלי. ואבי גיל (ג"נ, שותף וחבר), בספר משעשע שנקרא בחיוך ונשימה אחת מציע אותו. צוות משימה די מופרע… יוצאים למשימה היסטורית. המשימה היא בעלת חשיבות עליונה, להביא את "ראשו" של נבל היסטורי… הספר, כדרכו של גיל, הסופר המנוסה, קולח וזורם.

הכתיבה חכמה אבל גם נגישה וכייפית. גיל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ הוא מדינאי שמכיר את הפוליטיקה הישראלית על נבכיה וביביה… את הספר תסיימו עם חיוך. אבל חמוץ. כי הוא מלא הומור ואנקדוטות משעשעות. אבל הבדיחה, על חשבוננו.

— ד"ר שוקי פרידמן

הוצאת שתים (2022)

״האפיפיור הושיט לי את ידו ונשימתי דממה. לרגע נדמה היה לי כי זאת אותה יד שמצוירת לא רחוק על התקרה הגבוהה. רכנתי לנשקה ואז ראיתי: על מפרק היד שנשלפה משולי הגלימה הלבנה ניבט שעון רולקס אקספלורר שחור…״

מי שמחפש בוויקיפדיה את הערך ״אבי גיל״ יתבקש להחליט האם הוא מחפש את אבי גיל הקצין, אבי גיל הדיפלומט או את אבי גיל הסופר?
בצומת טורונטו מחולל רב״ט אבי גיל (הדיפלומט) מהפכה של ממש. על אפה ועל חמתה של ויקיפדיה הוא גם מתייצב בראש אוגדה משוריינת וגם שולח ידו בכתיבה.
גיל מציג באוטוביוגרפיה אלטרנטיבית עתירת דמיון והמצאה, מסכת חיי אדם שהסתופף בצילם של ענקי הדור, אך ליבו יוצא דווקא אל עולמן של הפרות.
ביד מיומנת שעליה שעון רולקס מזויף סוחף גיל את הקוראים במסע בין המטבח של אמו לדרום לבנון, בין טורונטו לדאבוס, בין אוסלו למרתפי הוותיקן – כאשר כל העת מנקרת במוחו שאלה אחת: האם יצליח בסופו של דבר להטביע את חותמו בעולם?
איש סודו של שמעון פרס מערבב אמת ובדיה – והתוצאה היא מהתלה ספרותית משעשעת. הדיפלומט לשעבר אבי גיל מתבל את סיפורו בפרטים בדיוניים…

— גיא הורוביץ, "ספרים", הארץ

"ספר מצחיק וחכם" — שמעון שיפר, ידיעות אחרונות

נוסחת פרס – מיומנו של שותף סוד

יש דברים שהיסטוריונים לא יכולים לדעת. הם לא היו שם, והפרוטוקולים לא מספרים את כל הסיפור. יש דברים שעיתונאים לא יכולים לדעת. גם הם לא היו שם, הם ניזונים מרכילות, מחצאי הדלפות, ממקורות שיש להם אינטרסים. יש דברים שרק מי שהיה שם יכול לדעת. רק מי שהיה והקפיד לתעד כדי לזכור הכול. יש דברים שגם אתם תדעו רק אם מי שהיה שם, וראה ותיעד, מחליט פתאום לספר. ולא סתם לספר. הוא צריך לספר בלי למרוח איפור, בלי לעטות מסכה, בלי לרקוח ספין, בלי לנהל מאבק על קרדיט, בלי לנסות להיראות חכם בדיעבד, בלי לשרת אג'נדה. זה מה שעושה כאן אבי גיל. כמה פשוט. כמה נדיר. הוא היה. הוא תיעד. עכשיו החליט לספר בלי להסתיר. את הטוב והרע, את הנשגב והנלעג, את החשוב והמשעשע. ממילא, בנוסחת פרס הוא יעביר אתכם חוויה מרתקת. הנה אתם, הקוראים, הופכים לזבוב על הקיר במשרד של שר החוץ, או מאזינים מאחורי הדלת של ראש הממשלה, או מתחבאים מאחורי וילון במשרד של הנשיא. שומעים את הצחוקים, את העלבונות, את הלחישות, את הקללות. נפעמים מהחזון הגדול, מזהים את השקרים הקטנים, מתפעלים מהתחמנות הערמומית. הנה הטבח, הנה הפרודוקטים, הנה התבלינים. הנה התבשיל המדיני ו… אפשר לראות הרבה בכמעט שלושים שנה קרוב־קרוב לשמעון פרס. את המהלכים שהובילו לאוסלו, את הקרבות עם רבין, את השלום עם ירדן, את החיבה לשרון, את המזרח התיכון החדש, את התרגיל המסריח, את הסנטר הלא מגולח של ערפאת, את הסנטר המגולח של חבורת הבלייזרים. הנה הזדמנות נדירה להבין איך עובד מנהיג. איך חושב הטבח, איך עובד המטבח, איך מתערבבים המרכיבים, איך נרקחת הארוחה שקובעת את עתידכם. אולי תאהבו את התבשיל, ואולי פחות. בלי לטעום לא תדעו.

---

חוות דעת

"מעולם לא נכתב דיוקן חשוף כזה של מנהיג ישראלי בידי אחד מאנשי אמונו הקרובים" (אלוף בן, "הארץ").

"גיל כתב ספר יוצא דופן… מתוך המטבח. למדתי מהספר לא מעט". (נחום ברנע, "ידיעות אחרונות")

The Best Books of 2020, Chosen by Mosaic Authors