מחבר avi gil

מרטין אינדיק הלך היום לעולמו. יהודי חכם ויקר שאהב את ישראל, דאג לביטחונה, ופעל שנים ארוכות לסייע לה להגיע לשלום עם שכניה. את מרטין למדתי להכיר ולהוקיר במהלך שנות עבודה ארוכות כאשר דרכינו נפגשו בתחומים המדיניים. רבות ייאמר וייכתב על האיש הנפלא ועל תרומתו לארצו שלו ולארצנו שלנו. כאן, בחרתי לשתף סיפור מעט אישי. לקראת צאתו של מרטין לתפקידו כשגריר בישראל פגשתיו בבית הלבן. הוא התלווה לנשיא קלינטון, ואני לשמעון פרס. על ההיסטוריה של מרטין למדתי מכתבה ארוכה שפרסם אבינועם בר-יוסף בממעריב. למדתי כי שם נעוריה של אימו: מלכה קורמן. כאשר קלינטון הסתודד עם פרס בארבע-עיניים, שאלתי את מרטין, אם מקום הולדתה של אימו מלכה הוא בעיר ראדום שבפולין. מרטין נראה המום מעט, "זה נכון. איך אתה יודע?" השבתי שרבים מבני ראדום היהודים נושאים את השם קורמן, וזה מקור הניחוש שלי. מרטין נדרך ודרש לדעת פרטים נוספים, לא מסיר את עיניו החקרניות מפני. גיליתי לו שסבי וסבתי גם הם תושבי ראדום, ואף שהתייצבו לחתונתם, כול אחד נושא בנפרד ובגאווה את שם המשפחה: קורמן. אינדיק הנרעש פסק בהתרגשות שאינה חזון נפרץ בחדר הסגלגל: "אתה ללא ספק שייך למשפחה שלי. תווי הפנים שלך, צורת הסנטר שלך… אני פשוט רואה את סבא ז"ל שלי מביט בי". לאחר שהתמקם במעון השגריר בהרצליה, מרטין תלה את תמונת סבו באחד החדרים, ומאז בכול ביקור שלי בביתו, מרטין כפה עלי להתייצב סמוך לתמונת הסב, כדי שכול מוזמני האירוע ישתכנעו שאני מתחזה כגיל, אך בעצם שייך למשפחת אינדיק. (פייסבוק, 25 ביולי 2024) יהי זכרו ברוך.

איפה הראש הוא מותחן בדיוני מרתק. הספר מגולל את הרפתקאותיו המסעירות של צוות פעולה ייחודי שהתגבש כדי ליצור תפנית היסטורית, מהלך דרמטי שיבלום את קריסת זהותה היהודית של ישראל והתפרקותה לשבטים.
מורה תל אביבי נחוש, עיתונאית לסבית נחשקת, קצין מצטיין שהודח מסיירת מטכ"ל, יכטונר מקריית גת שמחפש שלווה באיי יוון – כולם נכונים לקחת על עצמם סיכונים כבדים, לעבור על החוק בארץ ובחו"ל, לחצות יבשות וימים, וזאת כדי לאחות את השסעים שמאיימים על ישראל וכדי לחלצה מסכנת הנורמליות שבה נלכדה ומן האיום שתהפוך לעם ככל העמים.
בזירה של פוליטיקה יצרית ותקשורת רדופת הרייטינג נחשפות מערכות היחסים בין הדמויות, ובינן לבין עמם ומדינתם. אהבות אמת, שברון לב ותשוקות לא פתורות, מלוות את דרכן הסוערת.

ספר מבריק על מדינת ישראל או בעצם, עלינו.

איך אפשר להציל את זהותה היהודית של ישראל ולחנך את הנוער לערכים? במציאות הישראלית המורכבת צריך פתרון רדיקלי. ואבי גיל (ג"נ, שותף וחבר), בספר משעשע שנקרא בחיוך ונשימה אחת מציע אותו. צוות משימה די מופרע… יוצאים למשימה היסטורית. המשימה היא בעלת חשיבות עליונה, להביא את "ראשו" של נבל היסטורי… הספר, כדרכו של גיל, הסופר המנוסה, קולח וזורם.

הכתיבה חכמה אבל גם נגישה וכייפית. גיל, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ הוא מדינאי שמכיר את הפוליטיקה הישראלית על נבכיה וביביה… את הספר תסיימו עם חיוך. אבל חמוץ. כי הוא מלא הומור ואנקדוטות משעשעות. אבל הבדיחה, על חשבוננו.

— ד"ר שוקי פרידמן

^{פברואר 2024}

לעיתים, גם חילונים גמורים ניצבים מול תופעות שמערערות את כפירתם בהיוותרות הנפש ובעולם הבא. בספרי "צומת טורונטו" מצוי פרק שעוסק באימי אביבה ז"ל וכותרתו "ממציאת לבן גיל". לֶבֶּן זה שוּוק בראשית ימיו בשם "איל", אך לא לזמן רב. התברר שקיימת חברה המוכרת מוצרי ילדים אשר לה זכות ראשונים על השם, ולכן "תנובה" נדרשה להחליף את שמו של הלֶבֶּן. אביבה, שניהלה בתפקידה כמזכירת מחלבת תנובה את ההתכתבות בפרשה, מיהרה להציע את השם "גיל". שם עליז שמותיר שני שלישים מהשם הקודם, וגם מדבר אל לבם של ילדים. הצעתה התקבלה. מאז שפרשה מן העולם, אביבה משקיפה ממרומים כיצד שארי בשרה מתעצלים להגן על זכויות היוצרים שלה ולהנחיל לציבור הישראלי את דבר תרומתה למיתוגו של המאכל האהוב. עוד בחייה, נאלצה לספוג את אדישות בעלה אליעזר נוכח הישגה המרשים. הוא התעקש שלא לנתק את הלֶבֶּן מן הביטוי שעשה בו שימוש יום-יומי. כשנשאל מה נשמע, התענג להשיב בחיוך גדול: "חרא בלֶבֶּן, רק בלי הלֶבֶּן". כך עד ה־8 בפברואר 2024. סעדתי ארוחת בוקר במסעדה יפואית. שאלתי את המלצר אם מגישים במקום יוגורט. הוא השיב שאין יוגורט אבל יש לבן גיל. אמרתי, מצוין, תביא. והוא הקשה, בטעם רגיל, תות או וניל? הופתעתי. לא ידעתי שהשם שהציעה אביבה מעטר עתה מוצרי לבן נוספים. איש לא פנה כדי לבקש את רשותה. השבתי למלצר שאני רוצה לבן רגיל כי ברגיל מתחבא עוד גיל. הוא לא התרשם מן ההתחכמות שלי ופנה למטבח. אני בינתיים עלעלתי בעיתון ועיני נחה על כותרת, "בית המשפט המחוזי הכריע: שני אנשים שונים יוכלו לטעון כי הם הצנחן השמאלי מהתצלום בכותל". לרגע הרהרתי שהשופט הנבון הפעיל את עילת הסבירות, אך מיד אחזה בי אימה כי הבנתי מדוע נעצר מבטי דווקא על כותרת זו. שילוב המקרים – פסיקת השופט והגילוי על אודות מגוון מותגי לבן גיל, הוא ללא ספק מסר ששיגרה אלי אביבה ז"ל מעולמות המתים: "יש ילדים שנאבקים ועושים הכול כדי להנציח את הוריהם. אבל אתה, לא נוקף אצבע כדי להגן על הקרדיט שמגיע לאימא שלך. תתבייש".