חיסולו של חמינאי עשוי להתגלות כאבן דרך בתהליך שבו הריגתם של ראשי מדינות הופכת לכלי מדיניות לגיטימי: פרקטיקה שדוחקת פרשנויות מסורתיות של המשפט הבינלאומי. לא מהלך חשאי אלא צעד גלוי, שיוזמיו – המדגישים את בסיסו המוסרי של החיסול – גאים לקחת אחריות על ביצועו. האם הסיכול הממוקד שישראל פיתחה, הדגימה את יעילותו, והצדיקה את השימוש בו, ישוב אליה כבומרנג מאיים?

