פצ"ר חדש וקרן וקסנר

בתקשורת דווח כי יאיר נתניהו זעם על ההחלטה למנות את עו"ד איתי אופיר לתפקיד הפצ"ר, בין היתר בשל היותו בוגר קרן וקסנר. ספרי החדש, "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט" (פיקשן), נוגע גם בטענות המופנות כלפי הקרן ובוגריה שלפיהן הם פועלים כדיפ סטייט (ג"נ: אני בוגר הקרן).

בספרי נשמעים גם דבריו של פרופסור מזדקן: "דמוקרטיה אמיתית בנויה על איזונים בין רשויות. המנהל הציבורי הוא רשות הכרחית דווקא משום שאינה פועלת על סמך דעת הרוב, אלא על סמך דעת החוק, המקצועיות, הממלכתיות והשכל הישר".

כחומר למחשבה, הנה קטע מעובד משיחה בנושא בין ראובן גנור, אחד מגיבורי הספר, המשמש כיועצו של ראש הממשלה, לבין שרית ברנע, בוגרת קרן וקסנר.

—

ראובן גנור: "השיחה בינינו נשארת רק בינינו. רציתי שתספרי לי על התקופה שלך בקרן וקסנר. אני שוקל להציג מועמדות. העבודה במשרד ראש הממשלה מתישה, ולא אהיה שם לנצח. יש כמובן גם לחצים של בני המשפחה שרוצים לראות אותי יותר בבית".

שרית ברנע נשמעה נלהבת לספר בשבחי הקרן והלימודים שהיא מאפשרת בבית הספר לממשל על שם קנדי: "אתה לומד אצל המוחות הכי מבריקים בעולם. אנשים שהם אלופים בצד התיאורטי אבל גם עתירי ניסיון בעבודה במשרות בכירות במערכות הממשלתיות. זה שילוב מנצח. אתה פוגש שם סטודנטים מדהימים מרחבי העולם, ויוצר קשרים אישיים שמשרתים אותך לתמיד".

גנור: "נשמר הקשר גם עם חברי הקבוצה מישראל?"

ברנע: "בוודאי. החברות שנוצרת בתוך הקבוצה הישראלית היא נכס של ממש. האנשים שיהיו פזורים בעמדות קריטיות במערכת הממשל שלנו – הופכים להיות חברים שלך. כאלה שאין בעיה להרים אליהם טלפון הביתה. חוויית הלימודים המשותפת יוצרת מין דבק שמחבר את כולם – גם את מי שלמד לפניך וגם את מי שילמד אחריך".

גנור: "אתם ממשיכים להיפגש גם אחרי השיבה ארצה?"

ברנע: "בהחלט, הקרן מקפידה לקיים מפגשים שאליהם מוזמנים כל הבוגרים, ונוצרת תחושת שייכות – משפחת הוקסנרים – רשת של קשרים שנפרשת לאורך ולרוחב. אז אני ממש ממליצה".

גנור: "תגידי שרית, אין סכנה שקהילת בוגרי וקסנר תגלוש לכיוון של דיפ סטייט? שהזנב יכשכש בכלב? הרי זה כמעט טבעי – למדו בהרווארד, אחוות יחידה, מרגישים חכמים יותר, בטוחים שהם יודעים טוב מאחרים כיצד לקבל החלטות מורכבות שישפיעו על עתיד המדינה. אני מניח שרבים מהם מביטים בזלזול על הפוליטיקאים שממונים עליהם – יצורים מוגבלים, עסוקים בעיקר ביחסי ציבור ובמאבק על הכיסא".

ברנע:  "בוגרי הקרן לא אשמים שהם חכמים יותר מהפוליטיקאים".

גנור: "איך הם מתגברים על הפיתוי לפעול כדיפ סטייט — לתמרן את ההנהגה הנבחרת של ישראל כדי לקדם את הערכים המשותפים לבוגרי וקסנר, ערכים שספגו ב'קנדי סקול'?"

ברנע: "כל השיח על דיפ סטייט הוא ניסיון מגעיל לזרוק בוץ על אנשי השירות הציבורי. לא כל בוגרי וקסנר חושבים אותו דבר. גם בתוכם יש חילוקי דעות על הדילמות הגדולות של ישראל".

גנור: "אבל הם סוג של קליקה. ביסוד התפיסות שלהם מונחים אותם ערכים שספגו בהרווארד".

ברנע: "אני לא מכחישה שיש להם ערכים משותפים – מקצוענות, ממלכתיות, אתיקה. אלה אבני יסוד של שירות ציבורי ראוי, לא מילה גסה. תראה את בריטניה: רוב הפקידים הבכירים שם בוגרי אוקספורד וקיימברידג'. הם לא מתנצלים על כך שיש להם קודים משותפים. להפך – דווקא היעדר חוקה כתובה, שזה המצב גם אצלנו, מחייב אותם להפעיל שיקול דעת עצמאי ולהגן על האינטרס הציבורי. טוב שיש במדינה שלנו אנשים שמאַזנים את הציניות של הפוליטיקאים".

גנור: "מאַזנים, אה?… מעניין".