אבי גיל שירת במשרד החוץ החל מתפקיד המזכיר השני בקטמנדו ועד תפקיד מנכ"ל המשרד. הוא עבד לצדו של שמעון פרס שלושה עשורים, התמחה בחתרנות בלתי נלאית אצל המאסטר, השתייך לפושעי אוסלו, היה חבר בכנופיית קרן וקסנר ולמד בהרווארד. הוא מבין בדיפ סטייט.
ספרו, תקוות הלווייתן, הוא רומן פוליטי סוחף המזמין את הקורא אל המטבחים שבהם מתבשלות החלטות גורליות. בין הטבחים נמצאים גם שומרי הסף – אלה שמעולם לא העמידו את עצמם למשפט הבוחר, אך משוכנעים שתפקידם להחליט מה טוב לו.
האם אפשר בלעדיהם?
תקוות הלווייתן חושף את סיפור הזנב שמכשכש בכלב, ואף את סיפורם של הפרעושים שבקצהו – גם הם רוצים…
תקוות הלווייתן – לקט תגובות
פרופ׳ שרון פרדו – "ספרו החדש של אבי גיל הוא page turner סוחף שדן בתזמון מושלם בסוגיית הדיפ סטייט. זהו ספר חובה לכל חובבות.י ספרי הריגול בפרט ולכל חוקרות.י מדע המדינה, היחסים הבינלאומיים והדיפלומטיה בכלל. אבי גיל הוא לא רק סופר, אלא בעברו שגריר ומנכ״ל משרד החוץ והמשרד לשיתוף פעולה אזורי. כפי שגיל מעיד על עצמו בכריכת הספר הוא ״מבין בדיפ סטייט״. ספרו זה של גיל ניצב בשורה אחת עם ספרו האלמותי של Chris Mullin – A Very British Coup. אל תפספסו!"
ד"ר עינת וילף – "ממליצה בחום! אבי משלב הומור ורצינות ואפילו מעלה שאלות רציניות על האחריות של מנהיגים נבחרים מול פקידות שפחות. קריאה מהנה ומחכימה".
אבי גרנות – הספר המופלא, והכתוב ביד אומן, מותח ומרגש. הדימיון הפורה של מחברו ביחד עם הכרת העולם וניסיונו העשיר של הסופר, מהווים שזירה נהדרת של חלום ומציאות. קל מותח ומאד נעים לקריאה. אין ספק שיזכה לקוראים רבים.
ענבל – עם יכולת מופלאה ללהטט בשפה העברית ולהפיח בעזרת המילים רגשות, אבי הופך את חוויית הקריאה לאומנות. מטובל בהומור שנון ובקצת תיאוריות שמעוררות מחשבה, אנו מקבלים הצצה לתוך חדרי החדרים שבהם מתקבלות ההחלטות שעשויות להשפיע על עתיד העולם (ולעיתים אף לראשיהם של שני הפשפשים שבקצה הזנב שמכשכשים בכלב). מרגע שפתחתי את הספר, לא הצלחתי להניח אותו ונשאבתי לכמה שעות של כיף צרוף.
עמוס – עלילה בדיונית, אך סוחפת ומעוררת מחשבה. עבור מי שנמשך אל עולמות הדיפלומטיה וההתרחשויות שמאחורי הקלעים זה ספר חובה, אבל הוא מהנה ומרתק גם למי שרגיל להסתכל על הפוליטיקה מהצד. זה הספר השלישי שקראתי של הכותב. ממליץ גם על ספרו הראשון (שאינו בדיוני), "נוסחת פרס". אני גם חושב שאירועים ודמויות בולטות בנוסחת פרס נוכחים בספר הזה, לעיתים ברמיזה ובאופן משעשע, וזה מוסיף עומק ועניין.
מאמרים ודברים המתייחסים ל"תקוות הלווייתן"
תקוות הלווייתן – שיחה עם אורן נהרי
התארחתי בתוכנית "שבת עם אורן נהרי" (כאן-רשת ב') לשיחה על ספרי החדש "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". מוזמנים להאזין (7.5 דקות)
להאזנה
+++
למה חסים על חייו של האייתוללה?
במכת הפתיחה הישראלית חוסלו מפקדים איראניים מן הדרג הצבאי הבכיר, אך המנהיג העליון והאייתוללות שלצדו, לא נכללו ברשימת היעדים. גיבורי ספרי החדש "תקוות הלווייתן" לא היו חסים על חייו של האייתוללה. להיפך – האיום בחיסולו של חמינאי היה המרכיב המרכזי באסטרטגיה שלהם. למרות שמדובר בפרוזה, שבה אני מניח לגיבורי הספר "לזרום" כאוות נפשם, דומני שהשיח המדומיין שמופיע בספר רלוונטי למצבנו.
לקריאה
+++
השיטה בפעולה? האייתוללה על הכוונת?
כנראה בגלל ההכנות לתקיפה באיראן , פיקוד העורף נלחץ והשמיט את ספרי החדש מרשימת הציוד שיש להחזיק במרחב המוגן. הספר: "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט", עדיין ניתן להורדה בחינם. לגיבורי הספר שיטה משלהם לטפל באיום הגרעין האיראני: "גם אם נתקוף את מתקני הגרעין – הם ישקמו אותם. יש להם ידע, ויש להם סבלנות. הדרך היחידה היא לחסל את הרצון של ההנהגה לפתח פצצה. את הרצון הזה נוכל למגר רק אם האייתולות שמקבלים שם את ההחלטות יבינו שעל פיתוח הפצצה ישלמו בחייהם. שאם לא יפרקו את תשתית הגרעין – החיסול האישי שלהם הוא ודאי… הרי הם אלה שמקבלים ההחלטות. מדוע לפגוע בעמם ולא בהם?״
+++
משירותי התיאטרון – אל שירות המדינה והדיפ סטייט
בתיאטרון, או ליתר דיוק, בשירותי התיאטרון – ניצת הדחף לכתוב את מה שהתגלגל להיות, "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". הזרע נטמן על ידי מי שמסמר את השלט בכניסה לשירותים בתיאטרון ירושלים. נאמר בו: ״שירותים אלה נבנו בסיוע משרד התיירות באמצעות החברה הממשלתית לתיירות״.
+++
כתיבה כריפוי בעיסוק
בעקבות פרסום ספרי "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט", הנה קטע קצרצר מתוך שיחה ארוכה עם מזל מועלם בתוכניתה "משכן חוזר" בערוץ הכנסת.
לצפייה בשיחה במלואה
+++
ניסיתי ונכשלתי". המילים שלא נשמע מראש ממשלה"
בניגוד למציאות האכזרית, דפי הספר מתירים להשתעשע בחלומות. למי שכותב פרוזה מותר להפליג על כנפי הדמיון – וכך עשיתי בספרי החדש: "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". באחת הסצנות, ראש ממשלה ישראלי אומר את מילות הקסם: "נכשלתי, איני יכול יותר". הוא מסביר בין היתר, "רציתי להשפיע על דרכה של ישראל. ניסיתי, ונכשלתי. לא די להגיד: אני אחראי לכישלון, צריך לתרגם את האחריות למעשה, ללכת הביתה. גיליתי שאני לא מנהיג מספיק מוצלח כדי להוביל את ישראל לעתיד שהיא כל כך ראויה לו’”.
עד כאן הפנטזיה. לרגע היא נשמעת הגיונית – אך זהו רגע קצר וחולף. המציאות הצינית חזקה אפילו מההיגיון.
תגובתכם…