גָ'אזִירַת שָׁמְעוּן

עַזָּה קוֹרֶסֶת וּזְקוּקָה רַק לְנֵס,
חָמָאס לִֹא עוֹזֵר וְלֹֹא מְפַרְנֵס,
הַצִּבּוּר מְבֹאָס וְהַנּוֹעַר כּוֹעֵס,
אַלִּימוּת, אַבְטָלָה, הַמַּצָּב שָׁם תּוֹסֵס.

וְרַק פִּתְרוֹן אֶחָד בְּנִמְצָא,
קָרוֹב הוּא לְעַזָּה, מֶרְחָק שֶׁל קְפִיצָה.
שָׁם שִׁימוֹן הוֹפֵךְ חֲבִיתָה לְבֵיצָה,
זֶה עַל בֶּאֱמֶת וְאֵין כָּאן עֲקִיצָה.

וְעָרָפָאת בַּשָּׁמַיִם נִרְגָּשׁ עַד דְּמָעוֹת,
אֶת שִׁמְעוֹן אֲהוּבוֹ הוּא שָׂמֵחַ לִרְאוֹת.
שִׁמְעוֹן שֶׁתָּמִיד הָיָה אִישׁ פִּלְאִי
מוֹשִׁיעַ אֶת עַזָּה וּבוֹנֶה לָהּ גַּם אִי.

אִי שֶׁל תִּקְוָה שֶׁזּוֹהֵר כְּמוֹ פְּנִינָה,
שְׂדֵה תְּעוּפָה וְגַם מָלוֹן בַּפִּינָה,
בַּנָּמֵל הֶחָדָשׁ כְּבָר עוֹגֶנֶת סְפִינָה
הָאִי שֶׁל שִׁמְעוֹן הוֹלֵךְ וְנִבְנֶה.