סיפור על פגישה במטוס

^{פייסבוק, 14 בינואר 2022}

"בחור צעיר, האם תסכים שאחזיק בידך בזמן שהמטוס מתנדנד במערבולות האוויר הנוראיות הללו?" עשור חלף מאז. הקשישה המבועתת שפנתה אלי ישבה לצדי בטיסה מוושינגטון לפאלם-ביץ'. הסכמתי. לאחר שהמטוס צלח את פגעי מזג האוויר, שכנתי נרגעה, משכה את ידה מזרועי, שלפה סנדוויץ' טונה והציעה לי מחצית ממנו. התפתחה שיחה במהלכה למדה בת-שיחי כי העברתי שנת לימודים בבוסטון. היא ביקשה לדעת היכן, וכשעניתי: "בית ספר קנדי לממשל", חייכה ושאלה אם אני יודע את זהותה. התנצלתי שאיני יודע. "אני את'ל קנדי. רעייתו של בובי קנדי". לא סיפרתי לה מדוע שמו של בעלה עלה במחשבותיי פעמים רבות: בזמן שירותי הצבאי חלפתי אין ספור פעמים סמוך לטייבה, הכפר ליד רמאללה בו התגוררה משפחתו של סירחאן סירחאן, האיש אשר בשנת 1968 רצח ביריות אקדח את רוברט קנדי, "בגלל תמיכתו בישראל". כשנפרדנו, את'ל הותירה בידי את מספר הטלפון שלה והזמינה שאבקרה בביתה במרתה'ס ויניארד שליד קייפ-קוד, "אכיר לך פוליטיקאים ואנשים מעניינים שמגיעים לבקר אותי". לא מימשתי את ההזמנה. אתמול, בניגוד להמלצת ועדת השחרורים, מושל קליפורניה סירב לחתום על שחרורו ממאסר העולם של סירחאן. שניים מילדי הזוג קנדי תמכו בהמלצת הוועדה, אך את'ל (כיום בת 93) הביעה התנגדות נחרצת לשחרור הרוצח (כיום בן 77), ונימקה: "המשפחה שלנו והמדינה שלנו סבלו מאובדן בל יתואר בגלל חוסר אנושיות של אדם אחד".