מרטין אינדיק הלך היום לעולמו. יהודי חכם ויקר שאהב את ישראל, דאג לביטחונה, ופעל שנים ארוכות לסייע לה להגיע לשלום עם שכניה. את מרטין למדתי להכיר ולהוקיר במהלך שנות עבודה ארוכות כאשר דרכינו נפגשו בתחומים המדיניים. רבות ייאמר וייכתב על האיש הנפלא ועל תרומתו לארצו שלו ולארצנו שלנו. כאן, בחרתי לשתף סיפור מעט אישי. לקראת צאתו של מרטין לתפקידו כשגריר בישראל פגשתיו בבית הלבן. הוא התלווה לנשיא קלינטון, ואני לשמעון פרס. על ההיסטוריה של מרטין למדתי מכתבה ארוכה שפרסם אבינועם בר-יוסף בממעריב. למדתי כי שם נעוריה של אימו: מלכה קורמן. כאשר קלינטון הסתודד עם פרס בארבע-עיניים, שאלתי את מרטין, אם מקום הולדתה של אימו מלכה הוא בעיר ראדום שבפולין. מרטין נראה המום מעט, "זה נכון. איך אתה יודע?" השבתי שרבים מבני ראדום היהודים נושאים את השם קורמן, וזה מקור הניחוש שלי. מרטין נדרך ודרש לדעת פרטים נוספים, לא מסיר את עיניו החקרניות מפני. גיליתי לו שסבי וסבתי גם הם תושבי ראדום, ואף שהתייצבו לחתונתם, כול אחד נושא בנפרד ובגאווה את שם המשפחה: קורמן. אינדיק הנרעש פסק בהתרגשות שאינה חזון נפרץ בחדר הסגלגל: "אתה ללא ספק שייך למשפחה שלי. תווי הפנים שלך, צורת הסנטר שלך… אני פשוט רואה את סבא ז"ל שלי מביט בי". לאחר שהתמקם במעון השגריר בהרצליה, מרטין תלה את תמונת סבו באחד החדרים, ומאז בכול ביקור שלי בביתו, מרטין כפה עלי להתייצב סמוך לתמונת הסב, כדי שכול מוזמני האירוע ישתכנעו שאני מתחזה כגיל, אך בעצם שייך למשפחת אינדיק. (פייסבוק, 25 ביולי 2024) יהי זכרו ברוך.