פוסטים אחרונים

פוסטים אחרונים

  • פרק מהספר שלי ב"מעריב" – האם הזנב צריך לכשכש בכלב?

    פרק מהספר שלי ב"מעריב" – האם הזנב צריך לכשכש בכלב?

    הלווייתן הגיח מהמצולות היישר אל מדור הספרות של "מעריב". מוזמנים לקבל טעימה מהספר החדש שלי: "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". ראש המוסד גוטמן מצוטט שם: "אני זוכר ששאלתי את הפרופסור אם אין זה מסוכן להעניק לפקידים לגיטימציה להחליט בעצמם מה נכון ומה לא? הרי כך בדיוק נולד הדיפ סטייט. והפרופסור השיב שבמקרים חריגים, כאשר יש התנגשות ברורה בין האינטרס הציבורי להנחיות פוליטיות, הפקידות הבכירה נדרשת להישמע לקול מצפונה ולהגן על טובת הציבור. הוא בעצם אמר שיש מקרים בהם הזנב צריך לכשכש בכלב".

    לקריאה
    לרכישה באתר עברית

  • עז א-דין אל-קסאם, ח"כ יצחק קרויזר, ואני

    עז א-דין אל-קסאם, ח"כ יצחק קרויזר, ואני

    ששים ושלוש שנים טרם ביקורו המכונן של ח"כ קרויזר בבית הקברות בו טמון אל-קאסם, ביקרתי אני באתר, ביקור שאינו קשור אמנם ל"כבודנו הלאומי", או ל"מדיניות הביטחון של ישראל" כהגדרותיו של קרויזר, אך עדיין ביקור שגרם למפח נפש אישי.

    לקריאה

  • תקוות הלווייתן – שיחה עם אורן נהרי

    תקוות הלווייתן – שיחה עם אורן נהרי

    התארחתי בתוכנית "שבת עם אורן נהרי" (כאן-רשת ב') לשיחה על ספרי החדש "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". מוזמנים להאזין (7.5 דקות).
    "דווקא ההתנסות שלי בחיי המעשה לימדה אותי, שלעתים מבט מדומיין על מציאות קשה וקשוחה חושף זוויות חדשות — עולמות שכדאי להכיר, ורעיונות ששווה לחשוב עליהם".

    להאזנה

    לרכישת הספר

  • השביעי באוקטובר ומחנה השלום הישראלי

    השביעי באוקטובר ומחנה השלום הישראלי

    מאמר בעקבות ספרם של עינת וילף ועדי שורץ – "שיבה באוקטובר"

    חשיבות ספרם של וילף ושוורץ חורג ממשימתם לנפץ את אשליות השמאל לגבי התודעה הפלסטינית. תהליך "ההתפכחות" המרתק שמשתקף בספר מוליך אל הדילמה הקריטית בה מצוי מחנה השלום הישראלי עכשיו. הניתוח שמציעים הכותבים יכול לתמוך בשתי מסקנות מנוגדות: האחת – יש להטמיע את הלקחים שנלמדו כדי לתקן את המסלול המוביל להסדר המבוסס על חלוקת הארץ. השנייה – יש לנטוש את רעיון חלוקת הארץ. שורה אחת בספר מגלה שבסוגיה זו אין תמימות דעים בין הכותבים. נאמר שעינת סבורה "שישראל צריכה לבקש שלום ולרדוף אותו בכל עת", בעוד שעדי סבור "שלעת הזאת, יש להתרכז  בהבטחת קיומנו".

    לקריאה

  • למה חסים על חייו של האייתוללה?

    למה חסים על חייו של האייתוללה?

    במכת הפתיחה הישראלית חוסלו מפקדים איראניים מן הדרג הצבאי הבכיר, אך המנהיג העליון והאייתוללות שלצדו, לא נכללו ברשימת היעדים. גיבורי ספרי החדש "תקוות הלווייתן" לא היו חסים על חייו של האייתוללה. להיפך – האיום בחיסולו של חמינאי היה המרכיב המרכזי באסטרטגיה שלהם. למרות שמדובר בפרוזה, שבה אני מניח לגיבורי הספר "לזרום" כאוות נפשם, דומני שהשיח המדומיין שמופיע בספר רלוונטי למצבנו.

    לקריאת המאמר
    לקריאת הפרק הראשון ב"תקוות הלווייתן"