
פוסטים אחרונים
-

תקוות הלווייתן – שיחה עם אורן נהרי
התארחתי בתוכנית "שבת עם אורן נהרי" (כאן-רשת ב') לשיחה על ספרי החדש "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". מוזמנים להאזין (7.5 דקות).
"דווקא ההתנסות שלי בחיי המעשה לימדה אותי, שלעתים מבט מדומיין על מציאות קשה וקשוחה חושף זוויות חדשות — עולמות שכדאי להכיר, ורעיונות ששווה לחשוב עליהם". -

השביעי באוקטובר ומחנה השלום הישראלי
מאמר בעקבות ספרם של עינת וילף ועדי שורץ – "שיבה באוקטובר"
חשיבות ספרם של וילף ושוורץ חורג ממשימתם לנפץ את אשליות השמאל לגבי התודעה הפלסטינית. תהליך "ההתפכחות" המרתק שמשתקף בספר מוליך אל הדילמה הקריטית בה מצוי מחנה השלום הישראלי עכשיו. הניתוח שמציעים הכותבים יכול לתמוך בשתי מסקנות מנוגדות: האחת – יש להטמיע את הלקחים שנלמדו כדי לתקן את המסלול המוביל להסדר המבוסס על חלוקת הארץ. השנייה – יש לנטוש את רעיון חלוקת הארץ. שורה אחת בספר מגלה שבסוגיה זו אין תמימות דעים בין הכותבים. נאמר שעינת סבורה "שישראל צריכה לבקש שלום ולרדוף אותו בכל עת", בעוד שעדי סבור "שלעת הזאת, יש להתרכז בהבטחת קיומנו".
לקריאה -

למה חסים על חייו של האייתוללה?
במכת הפתיחה הישראלית חוסלו מפקדים איראניים מן הדרג הצבאי הבכיר, אך המנהיג העליון והאייתוללות שלצדו, לא נכללו ברשימת היעדים. גיבורי ספרי החדש "תקוות הלווייתן" לא היו חסים על חייו של האייתוללה. להיפך – האיום בחיסולו של חמינאי היה המרכיב המרכזי באסטרטגיה שלהם. למרות שמדובר בפרוזה, שבה אני מניח לגיבורי הספר "לזרום" כאוות נפשם, דומני שהשיח המדומיין שמופיע בספר רלוונטי למצבנו.
לקריאת המאמר
לקריאת הפרק הראשון ב"תקוות הלווייתן" -

השיטה בפעולה? האייתוללה על הכוונת?
כנראה בגלל ההכנות לתקיפה באיראן , פיקוד העורף נלחץ והשמיט את ספרי החדש מרשימת הציוד שיש להחזיק במרחב המוגן. הספר: "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט", עדיין ניתן להורדה בחינם. לגיבורי הספר שיטה משלהם לטפל באיום הגרעין האיראני: "גם אם נתקוף את מתקני הגרעין – הם ישקמו אותם. יש להם ידע, ויש להם סבלנות. הדרך היחידה היא לחסל את הרצון של ההנהגה לפתח פצצה. את הרצון הזה נוכל למגר רק אם האייתולות שמקבלים שם את ההחלטות יבינו שעל פיתוח הפצצה ישלמו בחייהם. שאם לא יפרקו את תשתית הגרעין – החיסול האישי שלהם הוא ודאי… הרי הם אלה שמקבלים ההחלטות. מדוע לפגוע בעמם ולא בהם?״
להורדה חינם
-

משירותי התיאטרון – אל שירות המדינה והדיפ סטייט
בתיאטרון, או ליתר דיוק, בשירותי התיאטרון – ניצת הדחף לכתוב את מה שהתגלגל להיות, "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". הזרע נטמן על ידי מי שמסמר את השלט בכניסה לשירותים בתיאטרון ירושלים. נאמר בו: ״שירותים אלה נבנו בסיוע משרד התיירות באמצעות החברה הממשלתית לתיירות״.
