עַזָּה קוֹרֶסֶת וּזְקוּקָה רַק לְנֵס,
חָמָאס לִֹא עוֹזֵר וְלֹֹא מְפַרְנֵס,
הַצִּבּוּר מְבֹאָס וְהַנּוֹעַר כּוֹעֵס,
אַלִּימוּת, אַבְטָלָה, הַמַּצָּב שָׁם תּוֹסֵס.

וְרַק פִּתְרוֹן אֶחָד בְּנִמְצָא,
קָרוֹב הוּא לְעַזָּה, מֶרְחָק שֶׁל קְפִיצָה.
שָׁם שִׁימוֹן הוֹפֵךְ חֲבִיתָה לְבֵיצָה,
זֶה עַל בֶּאֱמֶת וְאֵין כָּאן עֲקִיצָה.

וְעָרָפָאת בַּשָּׁמַיִם נִרְגָּשׁ עַד דְּמָעוֹת,
אֶת שִׁמְעוֹן אֲהוּבוֹ הוּא שָׂמֵחַ לִרְאוֹת.
שִׁמְעוֹן שֶׁתָּמִיד הָיָה אִישׁ פִּלְאִי
מוֹשִׁיעַ אֶת עַזָּה וּבוֹנֶה לָהּ גַּם אִי.

אִי שֶׁל תִּקְוָה שֶׁזּוֹהֵר כְּמוֹ פְּנִינָה,
שְׂדֵה תְּעוּפָה וְגַם מָלוֹן בַּפִּינָה,
בַּנָּמֵל הֶחָדָשׁ כְּבָר עוֹגֶנֶת סְפִינָה
הָאִי שֶׁל שִׁמְעוֹן הוֹלֵךְ וְנִבְנֶה.

^{פייסבוק, פברואר 2023}

אבו עלא הלך השבוע לעולמו. פגשתי אותו לראשונה בליל החתימה הסודית על הסכם אוסלו. חלפו מאז כמעט שלושים שנה. הוא עמד בראש צוות המו"מ הפלסטיני מול מי שהפך לו ידיד אישי קרוב, אורי סביר ז"ל. לצד היותו נושא ונותן קשוח, אבו עלא הכיר בתבונת הפשרה. הוא ניחן בראייה אסטרטגית, ביצירתיות ובחוש הומור כובש לבבות. המנהיגים הישראלים שפגשוהו מצאו מולם פטריוט פלסטיני חכם הרואה את הפיוס עם ישראל כאינטרס עליון של עמו. ואכן, במרוצת השנים אבו עלא ניסה שוב ושוב לחלץ את תהליך השלום מקיפאונו. מפגשיי עמו התפרסו על פני שנים ארוכות. אחד הראשונים בהם התרחש בקהיר עוד טרם הותר לו לשוב מגלותו בטוניס לביתו באבו דיס. לאחר ששמעתיו בהזדמנות קודמת סח על געגועיו לניחוח הפרי של פלסטין, הבאתי לו הפעם שי – סלסלת פומלות מיריחו. המילים נעתקו מפיו של מנהל המו"מ חד הלשון. הוא אימץ את הסלסלה אל חזהו, שב ושאף לקרבו את בשומת הפרי, ליטף באצבעותיו את הקליפה הבשרנית ורק אחר רגע ארוך התעשת, העניק לי חיבוק וצחק: "רק אל תגיד לי שתמורת הפומלות תדרשו ממני פשרות נוספות". היה זה מאותם רגעים בהם הסכסוך המדמם בין עמינו מפנה מקום לסתם רגע אנושי. רגע שבלבי שלי מותיר תקווה שאפשר גם אחרת.

^{פייסבוק, 20 בדצמבר 2022}

הרגע בו ליאו מסי הניף את גביע העולם היה כל כך מרגש שאפילו חילונים גמורים התחילו להרהר שמא בכל זאת יש אלוהים. למסי עצמו לא היו שום ספקות: "ידעתי שאלוהים ייתן לי את הגביע". גם הפרשנים שלנו התחזקו ודיווחו מקטאר חצי מעולפים שהסגן של אלוהים, דייגו ארמנדו מראדונה ז"ל, צופה מאושר מלמעלה ביומו הגדול של מסי. ואני בעוונותיי לא פנוי לגבש את דעתי ולתרום לדיון התיאולוגי, האם יש או אין אלוהים והאם הסגן הבכיר שלו הוא כבר לא מראדונה אלא מסי. איני פנוי כי הדאגה לחולצתו של מסי שתלויה ממוסגרת בביתי גוזלת את כל מחשבותיי ומפילה עלי חרדה גדולה. עכשיו לאחר הניצחון ההיסטורי ערכה של החולצה ירקיע שחקים ואין ספק שתקרוץ לגנבים מסוגו של וינצ'נזו פרוג'ה (גנב את המונה ליזה). האם עד שבן גביר יעשה כאן סדר וישיב את הביטחון לערי ישראל מוטב שאחביא את החולצה הנדירה? אה, גילוי נאות – קיבלתי את חולצתו של מסי משר החוץ של ספרד, חאבייר סולאנה ומתנוססת עליה הקדשה של השחקן המופלא מכולם: "בחיבה, לאבי גיל – ליאו מסי". אני כבר לא זוכר איזה חלק של ירושלים נתתי לסולאנה בתמורה, אבל לעולם לא אשכח שזכיתי בחולצתו ובחיבתו של מסי.

^{פייסבוק, 12 ביולי 2022}

הדס קליין, העוזרת האישית של ארנון מילצ'ן סיפרה היום בעדותה בפרשת המתנות: "היה לנו נוהל קבוע לגבי תמונות שתלויות בבית ינאי, שהזוג נתניהו מגיע ארנון היה אומר 'מהר מהר להוריד את התמונות האחרות, של שמעון פרס ואחרות'". מסכן פרס, אבל זו לא הפעם הראשונה שרוצים להוריד את התמונה שלו. כאשר שחקן הכדורגל הנערץ איל ברקוביץ' הגיע ב־1996 לפגישה עם ראש הממשלה פרס, הזעקתי ללשכה את בני אליאב (באבו) שהיה אז בן 9 והעריץ את השחקן המהולל. הילד הנרגש הגיע לבוש במדי מכבי חיפה ולעת ערב זכה לקבל תמונה ממוסגרת חבוק מצדו האחד על ידי פרס ומצדו האחר על ידי ברקוביץ'. לאחר שהתעמק בתמונה, הילד שאל בהיסוס: "אבא, אתה יכול לבקש מהצלמים שיגזרו את שמעון מהתמונה?"