^{פברואר 2024}

לעיתים, גם חילונים גמורים ניצבים מול תופעות שמערערות את כפירתם בהיוותרות הנפש ובעולם הבא. בספרי "צומת טורונטו" מצוי פרק שעוסק באימי אביבה ז"ל וכותרתו "ממציאת לבן גיל". לֶבֶּן זה שוּוק בראשית ימיו בשם "איל", אך לא לזמן רב. התברר שקיימת חברה המוכרת מוצרי ילדים אשר לה זכות ראשונים על השם, ולכן "תנובה" נדרשה להחליף את שמו של הלֶבֶּן. אביבה, שניהלה בתפקידה כמזכירת מחלבת תנובה את ההתכתבות בפרשה, מיהרה להציע את השם "גיל". שם עליז שמותיר שני שלישים מהשם הקודם, וגם מדבר אל לבם של ילדים. הצעתה התקבלה. מאז שפרשה מן העולם, אביבה משקיפה ממרומים כיצד שארי בשרה מתעצלים להגן על זכויות היוצרים שלה ולהנחיל לציבור הישראלי את דבר תרומתה למיתוגו של המאכל האהוב. עוד בחייה, נאלצה לספוג את אדישות בעלה אליעזר נוכח הישגה המרשים. הוא התעקש שלא לנתק את הלֶבֶּן מן הביטוי שעשה בו שימוש יום-יומי. כשנשאל מה נשמע, התענג להשיב בחיוך גדול: "חרא בלֶבֶּן, רק בלי הלֶבֶּן". כך עד ה־8 בפברואר 2024. סעדתי ארוחת בוקר במסעדה יפואית. שאלתי את המלצר אם מגישים במקום יוגורט. הוא השיב שאין יוגורט אבל יש לבן גיל. אמרתי, מצוין, תביא. והוא הקשה, בטעם רגיל, תות או וניל? הופתעתי. לא ידעתי שהשם שהציעה אביבה מעטר עתה מוצרי לבן נוספים. איש לא פנה כדי לבקש את רשותה. השבתי למלצר שאני רוצה לבן רגיל כי ברגיל מתחבא עוד גיל. הוא לא התרשם מן ההתחכמות שלי ופנה למטבח. אני בינתיים עלעלתי בעיתון ועיני נחה על כותרת, "בית המשפט המחוזי הכריע: שני אנשים שונים יוכלו לטעון כי הם הצנחן השמאלי מהתצלום בכותל". לרגע הרהרתי שהשופט הנבון הפעיל את עילת הסבירות, אך מיד אחזה בי אימה כי הבנתי מדוע נעצר מבטי דווקא על כותרת זו. שילוב המקרים – פסיקת השופט והגילוי על אודות מגוון מותגי לבן גיל, הוא ללא ספק מסר ששיגרה אלי אביבה ז"ל מעולמות המתים: "יש ילדים שנאבקים ועושים הכול כדי להנציח את הוריהם. אבל אתה, לא נוקף אצבע כדי להגן על הקרדיט שמגיע לאימא שלך. תתבייש".