השימוש במושג "אחריות מיניסטריאלית" נועד בדרך כלל להפיל אשמה על שר בעקבות פשלה שביצעו עובדיו. אותו היגיון מחייב אותי להתעלם מדעותיי הקדומות ולשבח את שרת התחבורה על התפקוד העילאי של עובדיה.
בתקשורת דווח כי יאיר נתניהו זעם על ההחלטה למנות את עו"ד איתי אופיר לתפקיד הפצ"ר, בין היתר בשל היותו בוגר קרן וקסנר. האם יש סכנה שקהילת בוגרי וקסנר תגלוש לכיוון של דיפ סטייט? שהזנב יכשכש בכלב?
עוֹד נְאוּם וְעוֹד רְחוֹב וְעוֹד כִּכָּר, זֶה מַתְכּוֹן מְשֻׁבָּח לְפַסְפֵס תַּ'עִיקָר.
לפני 30 שנה התלוויתי לשמעון פרס לטקס שהתקיים באוסלו לזכרו של יצחק רבין. כדי להפיג את שעמום הנאומים הנדושים, כתבתי על פיסת נייר את החרוזים האלה
קרדיטים ואסלות – סיפור קצר לסוכות
על הקשר שבין אסלות לבין הסדר־העולמי כבר כתבתי בספרי "תקוות הלווייתן". את הקשר שבין אסלות וקרדיטים תוכלו לגלות בסיפור הקצר שלפניכם.
מי שאשם בצרות שלנו – חוץ מן היועמ"שית – זו ההסברה הכושלת. נתניהו עצמו הצהיר, "ההסברה לא מתפקדת, אין גוף שמדברר את המדינה". אז הנה תרומתי למאמצי ההסברה – סיפור בעניין, לקוח מספרי החדש "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט".
ששים ושלוש שנים טרם ביקורו המכונן של ח"כ קרויזר בבית הקברות בו טמון אל-קאסם, ביקרתי אני באתר, ביקור שאינו קשור אמנם ל"כבודנו הלאומי", או ל"מדיניות הביטחון של ישראל" כהגדרותיו של קרויזר, אך עדיין ביקור שגרם למפח נפש אישי.
בתיאטרון, או ליתר דיוק, בשירותי התיאטרון – ניצת הדחף לכתוב את מה שהתגלגל להיות, "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". הזרע נטמן על ידי מי שמסמר את השלט בכניסה לשירותים בתיאטרון ירושלים. נאמר בו: ״שירותים אלה נבנו בסיוע משרד התיירות באמצעות החברה הממשלתית לתיירות״.
הדברים שמסופרים כאן נוגעים בשלוש נשים שמחוברות בקשרי משפחה ומנותקות בדרכים אחרות. כדי למנוע בלבול הנה הן: אסתר קורמן – הסבתא, מרים קורמן – הבת, אביבה קורמן – הנכדה (כלומר, אביבה היא הבת של מרים והנכדה של אסתר). לאחר הבהרת פרטים אלה ניתן לגשת ישירות…
את מרטין למדתי להכיר ולהוקיר במהלך שנות עבודה ארוכות כאשר דרכינו נפגשו בתחומים המדיניים. רבות ייאמר וייכתב על האיש הנפלא ועל תרומתו לארצו שלו ולארצנו שלנו. כאן, בחרתי לשתף סיפור מעט אישי…
אימי אביבה ז"ל, "ממציאת לבן גיל". אשר שוּוק בראשית ימיו בשם "איל", אך לא לזמן רב. "תנובה" נדרשה להחליף את שמו של הלֶבֶּן. אביבה, שניהלה בתפקידה כמזכירת מחלבת תנובה את ההתכתבות בפרשה, מיהרה להציע את השם "גיל". שם עליז… הצעתה התקבלה….
טרם הותר לו לשוב מגלותו בטוניס. לאחר ששמעתיו בהזדמנות קודמת סח על געגועיו לניחוח הפרי של פלסטין, הבאתי לו הפעם שי – סלסלת פומלות מיריחו. המילים נעתקו מפיו של מנהל המו"מ חד הלשון. הוא אימץ את הסלסלה אל חזהו, שב ושאף לקרבו את בשומת הפרי, ליטף באצבעותיו את הקליפה הבשרנית ורק אחר רגע ארוך התעשת, העניק לי חיבוק וצחק: "רק אל תגיד לי שתמורת הפומלות תדרשו ממני פשרות נוספות"…
הרגע בו ליאו מסי הניף את גביע העולם היה כל כך מרגש שאפילו חילונים גמורים התחילו להרהר שמא בכל זאת יש אלוהים. למסי עצמו לא היו שום ספקות: "ידעתי שאלוהים ייתן לי את הגביע". גם הפרשנים שלנו התחזקו ודיווחו מקטאר חצי מעולפים…
הדס קליין, העוזרת האישית של ארנון מילצ'ן סיפרה היום בעדותה בפרשת המתנות: "היה לנו נוהל קבוע לגבי תמונות שתלויות בבית ינאי, שהזוג נתניהו מגיע ארנון היה אומר 'מהר מהר להוריד את התמונות האחרות, של שמעון פרס ואחרות'". מסכן פרס, אבל זו לא הפעם הראשונה…
מעט על הקשר המוזר המתואר בספרי, בין שמעון פרס ואביבה גיל (אימא שלי). שתי דמויות חזקות ומובילות אלה היו לי ראי להביט בו ולהבין עד כמה אני עד דומם למהלכיהם של גדולי עולם, נגרר אחרי אלה שמטביעים חותמם על חיינו. בהשראתם ודמויות כמותם, יצאתי לנסות להפסיק מלהיות פקיד הציבור האפור, העושה את דברו של שמעון פרס, רק כדי לא להסתפק בלהיות בנה נטול האמביציה של אביבה הגדולה מהחיים…
בקורס הצוערים של משרד החוץ. אחד השגרירים הוותיקים לימדנו כלל יסוד בדיפלומטיה של מדינה שאותם ימים חיזרה לא מעט על הפתחים: כשנותנים לך משהו, לעולם אל תסתפק בתודה. תגיד: "אל תספר לי מה הכנת עבורי לארוחת בוקר, אותה כבר אכלתי. תגיד לי מה אתה מכין עבורי לארוחת צהרים?"…
"אנא, עכשיו ספרי לי את על עיסוקַיִיךְ". מה כבר יכול להיות מעליב בשאלה מנומסת שכזו? מסתבר שבאי הקאריבי סנט' בארט יכולות להתרחש אי-הבנות קשות. שמו של האי ניתן לו על ידי קולומבוס וזאת לכבוד אחיו הצעיר ברתולומיאו. ואכן, …
כאשר פתח אבי גיל את חוברת ספר השירים שקיבל אביו אליעזר לפני 66 שנים, הוא גם פתח צוהר אל חייו הסוערים: המלחמות, המבצעים, המעצרים, ניסיון ההתאבדות והחברות העמוקה והמיוחדת שבין החברים לתא במחנה המעצר הבריטי…
הסיפור התפרסם בכתב העת "מאזנים" (מרץ 2018) ושולב בהמשך בספר "צומת טורונטו" (2022). לבי דואב על רות, סופר נדיר שנגזר עליו להביט אל הארץ המובטחת ולא לפסוע אל תוכה בעטייה של רשלנות מקצועית רגעית. אך המועקה הפרטית שלי מכאיבה עוד יותר. איני מוצא מנוח ואני מטריד את עצמי בשאלה מתסכלת: אם הסופר הנערץ החמיץ נושא… מידע נוסף: פיליפ רות ובלוז הפרה החולבת
השימוש במושג "אחריות מיניסטריאלית" נועד בדרך כלל להפיל אשמה על שר בעקבות פשלה שביצעו עובדיו. אותו היגיון מחייב אותי להתעלם מדעותיי הקדומות ולשבח את שרת התחבורה על התפקוד העילאי של עובדיה.
בתקשורת דווח כי יאיר נתניהו זעם על ההחלטה למנות את עו"ד איתי אופיר לתפקיד הפצ"ר, בין היתר בשל היותו בוגר קרן וקסנר. האם יש סכנה שקהילת בוגרי וקסנר תגלוש לכיוון של דיפ סטייט? שהזנב יכשכש בכלב?
עוֹד נְאוּם וְעוֹד רְחוֹב וְעוֹד כִּכָּר, זֶה מַתְכּוֹן מְשֻׁבָּח לְפַסְפֵס תַּ'עִיקָר. לפני 30 שנה התלוויתי לשמעון פרס לטקס שהתקיים באוסלו לזכרו של יצחק רבין. כדי להפיג את שעמום הנאומים הנדושים, כתבתי על פיסת נייר את החרוזים האלה
קרדיטים ואסלות – סיפור קצר לסוכות על הקשר שבין אסלות לבין הסדר־העולמי כבר כתבתי בספרי "תקוות הלווייתן". את הקשר שבין אסלות וקרדיטים תוכלו לגלות בסיפור הקצר שלפניכם.
מי שאשם בצרות שלנו – חוץ מן היועמ"שית – זו ההסברה הכושלת. נתניהו עצמו הצהיר, "ההסברה לא מתפקדת, אין גוף שמדברר את המדינה". אז הנה תרומתי למאמצי ההסברה – סיפור בעניין, לקוח מספרי החדש "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט".
ששים ושלוש שנים טרם ביקורו המכונן של ח"כ קרויזר בבית הקברות בו טמון אל-קאסם, ביקרתי אני באתר, ביקור שאינו קשור אמנם ל"כבודנו הלאומי", או ל"מדיניות הביטחון של ישראל" כהגדרותיו של קרויזר, אך עדיין ביקור שגרם למפח נפש אישי.
בתיאטרון, או ליתר דיוק, בשירותי התיאטרון – ניצת הדחף לכתוב את מה שהתגלגל להיות, "תקוות הלווייתן – סיפור של דיפ סטייט". הזרע נטמן על ידי מי שמסמר את השלט בכניסה לשירותים בתיאטרון ירושלים. נאמר בו: ״שירותים אלה נבנו בסיוע משרד התיירות באמצעות החברה הממשלתית לתיירות״.
הדברים שמסופרים כאן נוגעים בשלוש נשים שמחוברות בקשרי משפחה ומנותקות בדרכים אחרות. כדי למנוע בלבול הנה הן: אסתר קורמן – הסבתא, מרים קורמן – הבת, אביבה קורמן – הנכדה (כלומר, אביבה היא הבת של מרים והנכדה של אסתר). לאחר הבהרת פרטים אלה ניתן לגשת ישירות…
את מרטין למדתי להכיר ולהוקיר במהלך שנות עבודה ארוכות כאשר דרכינו נפגשו בתחומים המדיניים. רבות ייאמר וייכתב על האיש הנפלא ועל תרומתו לארצו שלו ולארצנו שלנו. כאן, בחרתי לשתף סיפור מעט אישי…
אימי אביבה ז"ל, "ממציאת לבן גיל". אשר שוּוק בראשית ימיו בשם "איל", אך לא לזמן רב. "תנובה" נדרשה להחליף את שמו של הלֶבֶּן. אביבה, שניהלה בתפקידה כמזכירת מחלבת תנובה את ההתכתבות בפרשה, מיהרה להציע את השם "גיל". שם עליז… הצעתה התקבלה….
טרם הותר לו לשוב מגלותו בטוניס. לאחר ששמעתיו בהזדמנות קודמת סח על געגועיו לניחוח הפרי של פלסטין, הבאתי לו הפעם שי – סלסלת פומלות מיריחו. המילים נעתקו מפיו של מנהל המו"מ חד הלשון. הוא אימץ את הסלסלה אל חזהו, שב ושאף לקרבו את בשומת הפרי, ליטף באצבעותיו את הקליפה הבשרנית ורק אחר רגע ארוך התעשת, העניק לי חיבוק וצחק: "רק אל תגיד לי שתמורת הפומלות תדרשו ממני פשרות נוספות"…
הרגע בו ליאו מסי הניף את גביע העולם היה כל כך מרגש שאפילו חילונים גמורים התחילו להרהר שמא בכל זאת יש אלוהים. למסי עצמו לא היו שום ספקות: "ידעתי שאלוהים ייתן לי את הגביע". גם הפרשנים שלנו התחזקו ודיווחו מקטאר חצי מעולפים…
הדס קליין, העוזרת האישית של ארנון מילצ'ן סיפרה היום בעדותה בפרשת המתנות: "היה לנו נוהל קבוע לגבי תמונות שתלויות בבית ינאי, שהזוג נתניהו מגיע ארנון היה אומר 'מהר מהר להוריד את התמונות האחרות, של שמעון פרס ואחרות'". מסכן פרס, אבל זו לא הפעם הראשונה…
מעט על הקשר המוזר המתואר בספרי, בין שמעון פרס ואביבה גיל (אימא שלי). שתי דמויות חזקות ומובילות אלה היו לי ראי להביט בו ולהבין עד כמה אני עד דומם למהלכיהם של גדולי עולם, נגרר אחרי אלה שמטביעים חותמם על חיינו. בהשראתם ודמויות כמותם, יצאתי לנסות להפסיק מלהיות פקיד הציבור האפור, העושה את דברו של שמעון פרס, רק כדי לא להסתפק בלהיות בנה נטול האמביציה של אביבה הגדולה מהחיים…
השורה שנחרתה בזיכרוני מן השירות הצבאי לקוחה מפקודתו היבשה של רב-סרן ד"ר קלינסקי: "אתה אורז לו את הגדם, ואני מטפל בהחייאה".
בקורס הצוערים של משרד החוץ. אחד השגרירים הוותיקים לימדנו כלל יסוד בדיפלומטיה של מדינה שאותם ימים חיזרה לא מעט על הפתחים: כשנותנים לך משהו, לעולם אל תסתפק בתודה. תגיד: "אל תספר לי מה הכנת עבורי לארוחת בוקר, אותה כבר אכלתי. תגיד לי מה אתה מכין עבורי לארוחת צהרים?"…
"אנא, עכשיו ספרי לי את על עיסוקַיִיךְ". מה כבר יכול להיות מעליב בשאלה מנומסת שכזו? מסתבר שבאי הקאריבי סנט' בארט יכולות להתרחש אי-הבנות קשות. שמו של האי ניתן לו על ידי קולומבוס וזאת לכבוד אחיו הצעיר ברתולומיאו. ואכן, …
זכרתי שאת רעיון האי העזתי קידם שמעון פרס לפני שנים רבות. גמלתי לו אז בדברי קילוסין בחרוזים שמופיעים בספרי "נוסחת פרס"….
"בחור צעיר, האם תסכים שאחזיק בידך בזמן שהמטוס מתנדנד במערבולות האוויר הנוראיות הללו?" עשור חלף מאז. הקשישה המבועתת שפנתה אלי ישבה לצדי בטיסה מוושינגטון לפאלם-ביץ'. הסכמתי. לאחר שהמטוס צלח את פגעי מזג האוויר, שכנתי נרגעה, משכה את ידה מזרועי, שלפה סנדוויץ' טונה והציעה לי מחצית ממנו…
סיפור שהתפרסם בכתב העת "מאזנים" (דצמבר 2018), ושולב מאוחר יותר בספרי צומת טורונטו (הוצאת שתיים, 2022)
כאשר פתח אבי גיל את חוברת ספר השירים שקיבל אביו אליעזר לפני 66 שנים, הוא גם פתח צוהר אל חייו הסוערים: המלחמות, המבצעים, המעצרים, ניסיון ההתאבדות והחברות העמוקה והמיוחדת שבין החברים לתא במחנה המעצר הבריטי…
הסיפור התפרסם בכתב העת "מאזנים" (מרץ 2018) ושולב בהמשך בספר "צומת טורונטו" (2022). לבי דואב על רות, סופר נדיר שנגזר עליו להביט אל הארץ המובטחת ולא לפסוע אל תוכה בעטייה של רשלנות מקצועית רגעית. אך המועקה הפרטית שלי מכאיבה עוד יותר. איני מוצא מנוח ואני מטריד את עצמי בשאלה מתסכלת: אם הסופר הנערץ החמיץ נושא… מידע נוסף: פיליפ רות ובלוז הפרה החולבת
אבי גיל 